אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני ההורים הוא נושא הגבולות.
ישנם הורים שמתבדחים: "הילד מנהל לנו את הבית", "הוא מסובב אותנו על האצבע הקטנה"…
אחת הסיבות שהורים מתקשים להעניק גבולות לילדיהם, היא שהמילה 'גבולות' נתפסת לעתים כדבר שלילי – איסור, מגבלה, נוקשות, שליטה, משהו כוחני, קשה.
ישנם הורים שנמנעים מהצבת גבולות מחשש שזה יפגע בילד, ביצירתיות שלו או ביחסים ביניהם. הצבת הגבולות מעוררת בילד התנגדות והורים שרוצים להימנע מעימות פשוט מוותרים על הדרישות שלהם.
ההורים חייבים להבין כי ילד שמרגיש שמותר לו לעשות ככל העולה על רוחו, חי לכאורה בתוך בועה של עונג, אך יגדל לחשוב שהכל מגיע לו ולא יצליח לעמוד בתסכולים, שהמציאות עתידה לזמן לו בהמשך החיים.
אולי כלפי חוץ הילד נראה חזק, יודע, קובע אך בפנים הוא חש שאין לו על מי להישען ואין מי שישמור עליו. במקרים רבים חוסר גבולות גורמים לילד לחוות נטישה והביטחון שלו מתערער. תחושת הכוח מתחלפת לתחושת של אי שקט: "אם אני יותר חזק מאבא אז מי ישמור עליי?"
ילדים זקוקים להרגיש מוגנים, לדעת שאם יעשו דבר אסור יהיה מישהו שיעצור אותם כדי שלא יפגעו באחרים או בעצמם.
כאשר הורה עוצר את הילד בזמן שהתנהגותו לא הולמת, או מקפיד על כללי התנהלות, הוא מעביר מסר ברור ועקבי היכן עוברים הגבולות של האזור הבטוח והנכון עבורו.
גבולות המוצבים במקומות הנכונים ובאופן נכון, אינם פוגעים בעולמו הפנימי של הילד ואינם מגבילים את התפתחותו הרגשית… נהפוך הוא! כאשר יש גבולות ברורים הילד יכול להפנות את האנרגיה שלו לעשייה בונה (משחק ולמידה) ואינו עסוק בלחפש את הגבולות בעצמו, מתוך בדיקה מתמדת של עולמו.
ילד פיקח וסקרן ימצא את עצמו שוב ושוב באזורי סכנה, אם לא לימדו אותו מה מותר ומה אסור, להבדיל בין טוב לרע, לראות מעבר לעצמו – לראות את האחר. ידע ופיקחות לבדם, לא יעזרו לו לשמור על עצמו, להימנע מסיטואציות מסוכנות, מלפגוע באחרים ומלקרוא תיגר על המערכת באופן שיזיק לו!
אף הורה לא רוצה שהילד שלו יבטא את עצמו ע"י התקפי זעם או יפנה את חוסר הביטחון שלו להתנהגות אלימה ובעקבות כך יחווה דחייה חברתית וחוסר הצלחה בחייו.
תפקידם של ההורים הוא לצמצם את הסיכונים ולהגדיל את הסיכויים של הילד!
על ההורה ללמוד להבחין וגם להסביר לילד (בגילאים הבוגרים יותר), אילו מהגבולות הם מוחלטים (למשל כאלה הנוגעים לבטיחותו), אילו גבולות נובעים ממוסכמות חברתיות ואיזה גבולות הם "פרטיים" הנובעים מרצונותיו ושיקוליו של ההורה והמשפחה.
האם ישנם נושאים בהם הגבול הוא קבוע וחד משמעי? בהחלט כן!
ברור שבנושאים כמו תוקפנות או בנושאים הקשורים לבטיחות, הגבולות הם חד משמעיים, אך יחד עם זאת יש משמעות רבה לאופן ולדרך בה הם מועברים לילד.
להציב גבולות אין הכוונה להיות תוקפניים או פוגעניים אלא להיות אסרטיביים (ללא כעס) ולעזור לילד להתמודד עם התסכול הנובע מהמפגש עם הגבול, ע"י הצעת חלופות מה כן אפשר, מתי כן זה מתאים (אם מותר), להיות עקביים בתגובות ולדעת להפריד בין עיקר לטפל – על מה נחוץ להתעקש ומתי אפשר להתגמש.
יחד עם הדרישה, חשוב לשקף לילד את הרגשות שלו ברגעים של קושי "אני רואה שאתה כועס… תדבר! לזרוק חפצים אתה לא יכול!" כך ילמד לשאת תסכול ולהכיל אכזבה.
ישנם גם הורים שמציבים גבולות מוגזמים, קובעים חוקים וכללים רבים מידי שלילד קשה לציית להם. הילד נלחם על העצמאות שלו ועל הצורך לבטא את הרצונות שלו והתוצאה היא מריבות ומאבקים במשפחה.
מכאן, שהגבולות צריכים להיות ברורים, אך מידתיים ומותאמים לילד.
ראו גם טיפ: "איך אומרים לילד לא מבלי להגיד לא"
